The Story of His Life

שלמה (סלומון), בן לאה ומאיר, נולד בחודש שבט תש"י (ינואר 1950), בקזבלנקה שבמרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1953. בארץ למד בבית-הספר היסודי בבית-הגדי. שלמה התגורר בבית שמש ועבד כחרט מנועי סילון במפעל "מנועי בית שמש". הממונים עליו שיבחוהו על עבודתו הנאמנה, על חריצותו ועל דייקנותו. במפעל היה מוכר כאחראי, מסור, ישר והגון. מטבעו היה צנוע, מכונס בעצמו, מסתגר וממעיט לדבר על עצמו, אבל הכל ידעו שהוא אוהב אדם, נוח לבריות, ומתרחק מריב. תמיד חיפש פשרות והיה ישר דרך ובעל מצפון, אדיב ונעים הליכות. שלמה היה מוכן תמיד לעזור לזולת. מעודו לא ישב באפס מעשה. בשעות הפנאי טרח במשק הוריו, במושב זרועה, ועסק בכל מיני עבודות בשדה ובלול. הוא עשה מלאכתו באהבה וביסודיות רבה, ותמיד חיפש רעיונות חדשים כיצד להקל על הוריו בעבודתם הקשה ולהרחיב את המשק. שלמה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לצוותי תותחים 20 מ"מ, בקורס מ"כים חרמ"ש ובקורס לנהגי"זלדה", שהיה בו חניך מצטיין. את כל תקופת שירותו הצבאי הסדיר עשה בסיני, בימי מלחמת ההתשה. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו ולא סיפר להם דבר על הקורות אותו ועל האימונים המפרכים וחיי השדה הקשים. במלחמת יום-הכיפורים השתתף שלמה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), ליד כביש טסה-איסמעיליה, פגע טיל בנגמ"ש שלו והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתיבות. השאיר אחריו אם, חמישה אחים ושלוש אחיות. בני משפחתו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת במושב זרועה.